החלטה בתיק תא"מ 39356-06-11

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין, עד למועד הגשתה בפועל.

הרקע העובדתי:

1.         המשיב שהינו התובע, הגיש תביעה על סך 22,660 ש"ח נגד שלושת הנתבעים, הם - המבקשים.

עילת התביעה הינה בגין אי תשלום דמי שכירות על פי החוזה שנחתם בין הנתבע 1 לבין התובע, אי תשלום חוב לעיריית אילת, והשבת העמלות אשר שולמו לבנק בגין החזרי השיקים שניתנו.

            נתבעים 2 ו - 3 חתמו כערבים על הסכם השכירות.

2.         משלא הוגש כתב הגנה, ניתן פסק דין ביום 19.12.11.

נימוקי הבקשה:

3.         נטען כי בתקופה בה נמסר כתב התביעה לנתבע 1, הייתה הנתבעת 2 (אשתו של נתבע 1) במצב בריאותי קשה.

            הנתבע 1 מצא את עצמו "נלחם" על פרנסתו ופרנסת ארבעת ילדיו ועל טיפול בהם.

4.         באשר למבקש 3 - אביה של מבקשת 2 - הרי שהמדובר בגבר בן 69 שעבר מספר אשפוזים עקב אירועים מוחיים.

5.         באשר לסיכויי ההגנה, טוענים המבקשים כי ניתנה הסכמת המשיב לפינוי מוקדם, ואי לכך נופלת מניה וביה העילה לחיובו בגין החובות הנטענים לעיריית אילת, ובנוגע לעלויות העמלה בגין החזרת השיקים - הרי שלנוכח ההסכמה הנטענת - לא היה אמור המשיב להפקידם כלל וכלל.

תגובת המשיב:

6.         המשיב מתנגד לבקשה ומכחיש מכל וכל כל טענה בדבר קיצור תקופת השכירות.

            לטענתו, המבקש 1 הודיע לו אמנם כי הוא מבקש להקדים את מועד הפינוי, בנימוק כי בדעתם להעביר את עסקם למקום אחר בו לא היה אמור לשלם דמי שכירות, ואולם הובהר  לו מפורשות כי עליו לעמוד בכל תנאי השכירות עליהם התחייב.

            דיון והכרעה:

7.         תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות") קובעת לאמור:

            "מועד או זמן שקבע בית המשפט או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו, ובאין הוראה אחרת לתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע מועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו".

(ההדגשה לא במקור ר.א.)

על פי תקנה 201 לתקנות, המועד לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד הינו תוך 30 יום מהמועד שהומצא לו פסק הדין.